דר' מילה שוורץ (אוניברסיטת חיפה) עורכת מזה כמה שנים מחקר על בסיס גני הילדים של איגום, העוסק בהתפתחותם הלשונית של ילדים בתנאים של דו-לשוניות.  תוצאותיו האחרונות של המחקר מאשרות במלואן את ההנחה כי הפעילות המעשית המתקיימת בגני הילדים של איגום בתחום הדו-לשוניות היא מוצלחת. לאחר שערכה בחינה פסיכו-לינגוויסטית של ילדים בגיל שלוש המתחנכים בגנים הדו-לשוניים שלנו, ולאחר שהשוותה את הנתונים שהתקבלו עם נתונים מקבילים מגני ילדים רגילים, חד-לשוניים, הגיעה דר' שוורץ למסקנות הבאות:

  1. עלי פי רוב המדדים, ילדים מגן הילדים הדו-לשוני הצליחו יותר בבחינה של התפתחות לשונית לעומת חבריהם מהגן החד-לשוני, וזאת בשתי השפות – גם בעברית וגם ברוסית.
  2.  הרגלים פונולוגיים בשפה הרוסית, שנרכשו ע"י הילדים עד גיל 3, מועברים בהצלחה גם לשפה העברית, והדבר מסייע לחניכי גן הילדים הדו-לשוני לשלוט בעברית טוב יותר מאשר ילדים בני אותו גיל בגן ילדים חד-לשוני עברי.

מסקנות אלו מאוששות את התיאוריה ואת הפרקטיקה של תפיסתנו בדבר הדו-לשוניות. תפיסה זו התגבשה במשך למעלה מ-15 שנה של פעילות בגני הילדים של איגום, והיא מבוססת הן על משנתו של ל.ס. ויגוטסקי והן על עבודה מעשית רבת-שנים.

במאמרו "סוגיית הרב-לשוניות בגיל הרך"  מציין ויגוטסקי פרט בעל חשיבות מיוחדת: אין לבחון את סוגיית הדו-לשוניות רק באופן סטאטי ומוכרחים לעשות זאת בהקשר לדינאמיקת ההתפתחות של הילד. אין טעם להתלבט בשאלה, האם הדו-לשוניות לעולם תהיה גורם חיובי או בולם, מבלי שהדבר ייעשה בהיקשר לנסיבות הספציפיות של התפתחותו של ילד ולקריטריונים המשתנים של התפתחות בהתאם למאפייניו של אותו שלב בהתפתחות ולגילו של הילד.

הקנייה של שתי שפות הנה צורה ייחודית של התפתחות הילד, והיא מתבססת על המתודיקות העיקריות של הכשרתו הוורבאלית. האפשרות העקרונית שכבר בתחילת דרכו יהא ילד מסוגל לרכוש שתי מערכות לשוניות שונות, מתבססת קודם כל על העיקרון "אדם אחד – שפה אחת". "מהותו של רעיון הרב-לשוניות הנה בסוג כזה של ארגון התנהגות הילד אשר יוציא מכלל אפשרות את ערבובן של שתי השפות וייצור תחומי השפעה מובדלים לכל [שפה] על פי עיקרון של 'אדם אחד – שפה אחת'", דברי ויגוטסקי.

כפי שצוין לעיל, הסביבה הלימודית מהווה את אחד הגורמים להשפעתו של המחנך על הילד. סביבה לימודית כוללת סביבה לשונית – שהיא גם סביבתה של המילה הכתובה. אנחנו משתמשים בשיטה של אוריינות. מלה עברית זו מקורה בארמית, שָם בַּר-אוֹרְיָן פירושו בן-תורה (ברכות י"ב), אדם בעל ידיעות ואופקים רחבים. שיטת האוריינות מסייעת לילד לפתח כישורים של שימוש בשפה בתור מערכת מאוחדת בסביבה תרבותית וחינוכית שבה הוא חי.

כשאנו מפתחים ילדים דו-לשוניים, עלינו להיות מודעים למידת השפעתן ה"מרחבית" של השפות על הילד  - הן של העברית והן של הרוסית. סביבתו הוורבאלית של הילד מהווה מרחב לשוני שהוא מקשה אחת, שבה כל מרכיב "זר" מן השפה השנייה מהווה עוד משחק. מלים וטקסטים המושמעים בשפה ה"אחרת", שיעורים שבהם מושמעת הלשון ה"אחרת", מרכיבים ויזואליים ששמותיהם קשורים ללשון ה"אחרת", דימויים גראפיים של האותיות ה"אחרות" וכיו"ב – זהו משחק שבאחריות המורה להפעילו. ברור, כי בנסיבות הקיימות המרחב של העברית הנו גלובאלי ומקיף יותר, בעוד שהמרחב של השפה הרוסית מצומצם יותר – הן מהבחינה החברתית והן מבחינת זמן ושטח היישום. 

אנחנו מתחייבים שהילדים מסיימי הגנים הדו-לשוניים יהיו בבחינת בר-אוריין, שולטים בעברית די הצורך על מנת ללמוד במערכת החינוך הפורמאלית. בשלב הראשון העברית שבפי חניכינו פסיבית יותר, אלא שבהמשך, הודות לפיתוחם האינטלקטואלי ולשליטה טובה בשפה אחת- העברית, הפסיבית תחילה, הופכת בהדרגה לאקטיבית ודומיננטית בהיותה שפתו של החינוך הפורמאלי.

התפיסה הפדגוגית לגבי התפתחותם הלשונית של ילדים בתנאים של דו-לשוניות בגני הילדים של איגום מיישמת בעקביות את עיקרון ההפרדה בין שתי השפות במהלך התפתחותו הכרונולוגית של הילד. כאשר מגבשים את הדו-לשוניות בצורה נכונה, שתי השפות מתפתחות באופן פרופורציונאלי, בהתאם לגילו של הילד ולסביבתו החברתית. ילדים דו-לשוניים בגנים של איגום נמצאים בסביבה חברתית ייחודית אשר בה מתפתחים שני תחומים של השפעה לשונית.

ההתפתחות הדו-לשוניות בגיל הרך בגני הילדים של איגום נעשית על פי שני עקרונות:

  1.  העיקרון החשוב ביותר הנו זה של "המבוגר כמקור השפה". המבוגר הוא מורה, המורה מדבר עם הילד באותה שפה, וע"י כך מונע ערבוב של שפות.
  2.  על מנת לגבש מבנה מורפולוגי הומוגני  של שפה, הפעילות של התפתחות השפה נעשית אך ורק בשפה הרוסית. מחקרים בתחום הדו-לשוניות המוקדמת מעלים כי התקדמות בשפה אחת בסופו של דבר משרה השפעה חיובית על תהליך רכישתן של שפות נוספות ברמה גבוהה. הוכח גם, כי ערבוב של שפות פוגע בתהליך רכישתם של הרגלים לשוניים אף בשפתו הראשונה של הילד, וכי יש לכך השפעה שלילית על תהליך רכישתן של שפות בעתיד.
  3.  אף על פי שעד גיל שלוש נעשית רכישת יכולות ההבעה הלשונית ברוסית, בגני הילדים של איגום נוצרת סביבה לימודית המשקפת את הסביבה הסוציו-תרבותית הישראלית, ונוצרת הבנה של העברית ברמה של מילים וסמלים (מבוא ל"אוריינות"). על ידי כך נמנעת הסכנה שבעתיד הילד ימצא את עצמו במצב של פיגור כלשהו לעמת בני גילו ילידי הארץ, מי שגדלו בסביבה הישראלית הטבעית.
  4.  החל מגיל שלוש מתחילים ללמוד את שתי השפות במקביל תוך שינוי הדרגתי בהיקפי החומר הלימודי לטובת העברית; בהמשך נערכים לימודי העברית בקצב מהיר יותר מאשר לימודי הרוסית.
  5. שימוש בשיטת הלימוד המשולב – תיאור הנושא הנלמד בשתי השפות, שימוש בתפיסת עולם סינקרטית במוסיקה, תנועה, חשיבה, דימוי חזותי ושיעורי טבע.
  6. שיתוף פעולה הדוק בין מורים להורים בגישה לשפה בגן הילדים ובבית -  למנוע ערבוב שפות, להשגיח על דיבור רהוט ובשום פנים לא לאפשר הופעתן של שגיאות בעברית.
  7. שמירה על אינטראקציה פרופורציונאלית, בהתאם לגילו של הילד, בין שפת התקשורת היומיומית לבין שפת הלימוד. עד גיל שלוש, שפת התקשורת היומיומית ושפת הלימוד הנן אותה שפה – הרוסית, בעוד שהעברית משמשת שפתה של הסביבה החינוכית וכן השפה של  לימודי תרבות. כעבור שלוש שנים, העברית מוכנסת בהדרגה בתור שפת הלימוד. לקראת גיל 5 העברית נעשית לשפה העיקרית – הן בתקשורת בדיבור והן כשפת לימוד. הרוסית נשארת בתור שפה שנייה וממשיכים ללמוד אותה בשיעורי השפה הרוסית, ובהדרגה היא עוברת לתחום של חינוך משלים בשעות אחר-הצהרים.
  8. שמירה על העיקרון "שפה כמקור של תרבות". שימוש בטקסטים מקוריים בשתי השפות. ואולם, בשלב הראשון להתפתחותו הלשונית של הילד – גיל 3-4 – אפשר להשתמש בטקסטים ובהסברי מורה אודות התרבות הישראלית גם בשפה הרוסית.


שיטה זו פותחה באיגום עבור ילדים ממשפחות שבהן שפת האם הנה רוסית. ילדים ממשפחות מעורבות מבחינה לשונית יכולים, על פי רצון ההורים, ללמוד על פי שיטה זו, אבל במקרה זה מוכרחים להבהיר להורים את העיקרון של אי-ערבוב השפות במשפחה, ולפיו, במקרה זה, כל אחד מההרים ידבר עם הילד בשפת אמו של אותו הורה.

המצב שונה אצל ילדים ממשפחות שבהן שפת האם הנה עברית. על פי התפיסה שמאחורי השיטה, ילד עד גיל שלוש חייב לדבר בשפת האם. גם התפתחותם הלשונית של ילדים אלה יכולה להיות דו-לשונית, אבל במקרה כזה, האנגלית היא שתוכל לשמש שפתו השנייה של הילד.

ההורים מהווים חלק בלתי נפרד מתפיסת ההתפתחות הלשונית אצל ילדיהם. על ההורים לשתף פעולה עם הגן בנושא זה באופן מתמשך ורציף; מן הראוי שההורים יהיו גם משוכנעים בנכונות הגישה וימשיכו לממשה במשפחה. כך, במאמצים משותפים, ניתן להביא את הילדים לידי התפתחות דו-לשונית תקינה, מה שיסייע להם בהתפתחותם הכללית המוצלחת.


אולגה אלטשול,
מנהלת פדגוגית,
איגום