עמיתים יקרים, חברים נכבדים, אמהות ואבות לחניכינו!

הנני שמח לברככם  בצייני שיחד עם אתרנו החדש  אנו פותחים גם דף חדש בפעילות  איגוד מורים עולים, המוכר גם בשם "איגום".

אנו קרובים למועד שבו נציין  20 שנה לארגון, ומאז ועד היום הספיקו חניכינו הראשונים לגדול ואף לגדל ולהביא אלינו את ילדיהם. במהלך הזמן  מתוך מרכזי למידה, גני ילדים וקבוצות יוזמה בודדים ומפוזרים הפכנו לארגון המאחד למעלה מ-350 אנשי חינוך ב-23 גני ילדים ו-10 מרכזי למידה שלומדים בהם יותר מ-3500 ילדים. היום גני הילדים ומרכזי הלמידה של איגום פרוסים בכל הארץ, מנהריה בצפון ועד לבאר שבע בדרום.

באתר תוכלו למצוא מידע שימושי על כל אחד מגני הילדים ומרכזי הלמידה שלנו.

תם יכולים להירשם אליהם, להתרשם מהפרויקטים החינוכיים שלנו, להכיר את תפיסתנו ואת  עקרונות העבודה המנחים אותנו. באתרנו אפשר להתעדכן בחדשות של איגום, ללמוד מניסיונם של טובי המורים והגננות שלנו, להכיר מתודות חדשות ומתודיקות של החינוך ההתפתחותי על פי משנתו של ל.ס. ויגוטסקי, לראות היכן וכיצד משחקים ולומדים ילדיכם.

ברצוני לאחל לכולנו בריאות והצלחה!

בכבוד רב,

קונסטנטין שווייביש,

מנכ"ל איגום

---

איגום היא מערכת לחינוך התפתחותי לילדים לגיל הרך, הטרום-יסודי והיסודי. המערכת מתבססת על מרכזים לימודיים הכוללים פעוטונים, גני ילדים, צהרונים ומרכזי למידה בשעות אחר

חוגים ותוכניות ייעודיות כגון בית ספר לאמנויות, תיאטרון מוסיקלי, כתות מחשב ועוד.

במרכז הלימודי אנחנו ממשים בפועל את עיקרון החינוך הרציף וההתפתחותי לילד, מגיל שנה עד גיל 8.

איגום הנה מערכת כלל-ארצית. המרכזים הלימודיים שלנו נמצאים ב-15 ערים, בהם לומדים למעלה מ-3,500 ילדים ועובדים 350 אנשי סגל – פדגוגים, גננות ועובדים אחרים.

איגום הנה רשת של גני ילדים הפועלים על פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר בחינוך הממלכתי במדינת ישראל, מוסדות בעלי רישיון מטעם משרדי החינוך והבריאות.

איגום הוא צוות של מומחים שיסד שיטה פדגוגית ייחודית המבוססת על משנתו של ל.ס. ויגוטסקי. הפעילות החינוכית של הצוות שמה לה למטרה לפתח את השיטה באופן יצירתי, להפיק עזרים וספרים לילדים ולהורים, להפיץ ולהעביר הלאה ניסיון פדגוגי רב-שנים.

איגום הוא ניסיון של שיתוף פעולה פורה עם ההורים ומימוש של תוכניות קהילתיות שונות בתחום פיתוחה ושילובה של קהילת דוברי הרוסית בחברה הישראלית.

מזה כ-20 שנים פועלת בישראל עמותה "איגוד מורים עולים". הארגון עבר דרך ארוכה ולא קלה שהיו בה גם עליות וגם מורדות. תולדות האיגוד הן חיינו מאז הימים הראשונים לעלייתנו ועד היום. לא רבות מבין העמותות שהוקמו בשעתו ע"י עולים בימי הגל הגדול של העלייה ממשיכות לפעול עד עצם היום הזה, בעוד שהעמותה שלנו לא זו בלבד שממשיכה להתקיים אלא אף הקימה מערכת חינוך כלל-ארצית של חינוך התפתחותי

בתחילת שנות ה-90, מורים רבים, באופן עצמאי ובלא קשר זה עם זה, הקימו בכל רחבי הארץ מרכזים לימודיים שנועדו לסייע לילדים עולים. בו זמנית, החלו להופיע מרכזים כאלה ברחובות, נתניה, חיפה, באר שבע, עפולה, ירושלים ובערים אחרות ברחבי ארץ.

בו בזמן הוקם גם "איגוד מורים עולים". בסתיו 1991, נחום ספקטור, קונסטנטין שוויביש (כיום מנכ"ל איגום) ודר' יורי פרנקל (מנכ"ל בין השנים 1992-1996) החלו לפעול להקמת הארגון "איגוד מורים עולים", ובפברואר 1992 נרשם הארגון החדש רשמית.

בראשית דרכה של העמותה עמדו אנשים וגופים מכובדים ומעניינים, שללא עזרתם האיגוד לא יכול היה לקום והתקיים. אלה הם נחמה ומשה אלרן, אליהו לנקין, הפורום הציוני בראשותו של נתן שרנסקי, דר' יורי שטרן, ארגון הג'וינט ומנהל המחלקה לתעסוקה יהודה אפעל, מרכז שירותי תמיכה ויעוץ לארגונים לשינוי חברתי – שתי"ל, מנכ"ל משרד החינוך דר' שמשון שושני, הסוכנות היהודית לא"י, הגב' שלומית כנען, אז סגנית המנהל של קרן קרב, ורבים רבים אחרים. הארגון חב תודה מיוחדת לשר החינוך באותם ימים, פרופ' אמנון רובינשטיין.

ביוני 1992 נערך הכינוס הראשון של איגוד מורים עולים. במשך שנים רבות מכהן בתפקיד נשיא האיגוד מר לזר קרוליק.

שלב ההקמה הרשמי של הארגון היה גם השלב שבו החלו לפעול מרכזי הלמידה הראשונים. המרכזים הראשונים הוקמו ע"י מי שמשמשים כיום מנהלים אזוריים של איגום – לנה מיירוביץ, פאינה קויפמן, עדה קוּטיקובה ומרק אפלמן. כך גובשה, הוקמה והחלה את פעולתה רשת לחינוך משלים.

אחת המגמות בפעילות האיגוד הייתה ועודנה העבודה המתודית. המתודיסטים הראשונים של איגום – לנה רוטברג ולנה ירמולאייבה – הכינו ערכת לימוד על בסיס משחק, לפעילות עם ילדים בשעות אחר הצהריים. מאוחר יותר הוקם הצוות המתודי. במשך השנים עמדו בראש הצוות דר' לבן ינובסקי, מיכאל צייטלין, ואולגה אלטשול ז"ל.

בנובמבר 1993 הפך איגוד מורים עולים לפרויקט של משרד החינוך. הפרויקט קיבל תמיכה מהג'וינט בהנחייתו של שאול פרי דן (ששימש גם מנכ"ל איגום לאחר מכן, בין השנים 2001-2010).

בתקופה זו – 1993-95 – התפתחו מאוד המרכזים הלימודיים. הם התמקמו באופן הבא:
בצפון – בערים נשר, חיפה, קרית מוצקין, מגדל העמק, נהרייה, קריית ביאליק ועכו
בשרון – באור עקיבא, נתניה ועפולה
בגוש דן – תל אביב, גבעתיים, בת ים
במרכז – רחובות, נס ציונה
בירושלים – בשכונת נווה יעקב
בדרום – באר שבע, שדרות וערד.

באזור המרכז, בראשותה של לנה מיירוביץ', נוסף על מרכזי למידה גדולים ותוכניות שונות, הוקם בית ספר לאמנויות. קבוצה של ציירים, ובראשם מיכאל קליפץ' ומרק גולדנבלנק, בנו מערך לימודים בבית הספר בהתבסס על המסורת הקלאסית של הוראת האמנות החזותית. התערוכות השנתיות של תלמידי בית הספר נמנות עד היום בין האירועים המשמעותיים בחיי התרבות בעיר.

בקיץ 1994 בנתניה, לראשונה נפתח מחנה קיץ בחיק הטבע, ועד היום מחנות קיץ מהווים אחד מסוגי הפעילות המעניינים של איגום. במחנות, הילדים לא רק נופשים וצוברים כוחות אלא גם מתפתחים לפי תוכניות מיוחדות ומרתקות.

בה בעת, בדרום פעלה איגום בשיתוף פעולה פורה מאוד עם הסוכנות היהודית. הפרויקט המשותף נוהל ע"י מר בוריס ציריולניק וע"י מי שמשמש כיום מנהל אזור הדרום באיגום, מר מרק אפלמן.

הפריסה הגיאוגראפית של המרכזים בדרום כוללת את באר שבע, ערד, ניצנה, קריית גת, אשקלון, כפר אִבּים, קיבוץ רביבים.

בצפון הארץ, מנהלת האזור גב' אדה קוטיקובה הקימה מערכת של בתי ספר לשעות אחר הצהרים – "שיטון". מרכזי "שיטון" החלו את פעולתם בשנת 1994. כל המורים היו חדורי אמונה ומוטיבציה, עבדו עם המון השראה וסייעו זה לזה. המורים, הבטוחים בצדקת דרכם, משכו את ההורים. בתי הספר של "שיטון" תאמו לחלוטין את צרכי ההורים, והשמירה על השפה הרוסית הבטיחה המשכיות בין-דורית. ההוראה בשתי שפות עזרה לילדים להשתלב מהר יותר בתהליך הלימודי בבית הספר היומי הרגיל, ואווירת היצירה ששררה במקום יצרה גם אפשרות פורקן בחייהם שכלל לא היו קלים.

בתקפה זו, האיגוד לא רק צמח אלא נכנס לשלב חדש בהתפתחותו, כאשר האופוריה של הצלחות השלב הראשון הייתה צריכה להתחלף בעבודה מקצועית ושקדנית של הקמת מערכת לחינוך משלים בלתי-פורמאלי. כל זה נעשה בתנאים של לחץ מצד משרד החינוך, ולא תמיד דרישות המשרד תאמו את הרוח של ארגוננו. בחלוף 3 שנים, באוגוסט 1997, הג'וינט סגר את הפרויקט.

המנכ"ל החדש של הארגון, קונסטנטין שווייביש (בתקופת כהונתו הראשונה, 1995-2001) מצא את עצמו בסיטואציה לא פשוטה. ראשית, הארגון היה בתהליך של שינוי האסטרטגיה נוכח שינויים שחלו במצב הצריכה בחינוך המשלים. בתחילת עבודתה של העמותה, ה"מוצר" העיקרי שהציעה היו "שיעורי עזר" לצעירים שהתקשו בלימודיהם בבית הספר. "קליטתם הלימודית" של ילדים עולים לא הייתה קלה אז, ועיקר עבודתנו היה להעניק עזרה ראשונה ולדאוג לצמצום פערים בידע. בהמשך, כאשר האינטגרציה בבתי הספר נעשתה מעמיקה יותר, כמעט ולא היה עוד צורך למעשה בשירותים מן הסוג הזה. אצל ההורים – אבל לא אצל ילדיהם – נוצר צורך במתן חינוך מעמיק ומשלים לילדים. בתגובה לצורך הזה הוקמו מרכזי הלמידה שלנו – מרכזי "שיטון", שהם חלק מרשת מופ"ת שהתמזגה עמנו. כל התהליך הזה היה מלווה בירידה מתמדת בגיל התלמידים המגיעים למוסדות הרשת.

בשנים 1995-2001 הפכו גני ילדים לטוואי המרכזי בפעילות הארגון. פלח זה ב"שוק" החינוך לא היה מפותח דיו באותה תקופה, והצורך בשירותים מן הסוג הזה היה גדול. הראשונים שגילו את הצורך הזה בשטח היו מנהלי המרכזים שלנו. האמנּו שסוג זה של פעילות יהפוך לסוג הפעילות העיקרי, וזה בעצם מה שקרה בפועל.

גן הילדים הראשון באיגוד, גן "פרחים", הוקם באשקלון בשנת 1993. גן הילדים נוהל ע"י גב' דינה דורמן, בתמיכתה של מנהלת אזור המרכז באיגוד, גב' לנה מאירוביץ'. גן הילדים השני, שהוקם בשנת 1994, נפתח בזכות מאמציהם של מנהלת איגום בפתח-תקווה גב' לודמילה סמירנובה. הדבר אשר היה בראש מעייניה היה לגרום לכך שילדים יגיעו למרכז הלימודי – "בית ספר שתילים" - כשהם מוכנים, ושהמורים יוכלו לקבל עבודה ומשכורת קבועה. וכך, לראשונה בארץ, נולד הרעיון להקים גן ילדים עם יום ארוך, ו"כמו בבית" – עם ארוחות חמות ועם תפיסה של דו-לשוניות.

בעקבת פתח תקווה באה נתניה, שם נפתחו שעריו של גן ילדים בהנהלתה של מנהלת האזור גב' פאינה קויפמן. הגן נפתח בתחילת שנת הלימודים 1997-8. תחילה הגיעו לגן רק 5 ילדים, אך כעבור חודשיים היה כבר מלא עד אפס מקום. הכול היו מרוצים – ההורים, ילדיהם, הגננות המחנכות.

באוגוסט 2001, לאחר שקונסטנטין שוויביש עבר לעבוד בסוכנות היהודית, שאול פרי דן נתמנה למנכ"ל איגום. פעילות איגום התמקדה בפיתוח גני ילדים. נעשתה עבודה רבה לקבלת רישוי לגנים. מאז 2003 התאספו סביב המנכ"ל מומחים מצוינים בתחומים של משפטים, הנהלת חשבונות וביטוח - אנשים שהעמותה עובדת אתם עד היום. במהלך העבודה עם כל אחד ממרכזיו הגיע איגום לרמה גבוהה של דרישות לגבי הפעילות הנעשית במרכזים הלימודיים והפך את המרכזים למוסדות השכלה איכותיים. במערכת של איגום נערכות השתלמויות סדירות לגננות, למחנכים ולפדגוגים, מאחר וזוהי הדרך היעילה ביותר להעביר ידע ולגבש את שפת הארגון. בזכות שאול פרי דן הארגון טיפס לרמה חדשה של פעילות אדמיניסטרטיבית, כלכלית וחינוכית כאחד.

החל בתקופה זו בתולדות הארגון כוונה העבודה הפדגוגית באיגום ליצירת שיטה של חינוך התפתחותי לילדים בגיל הטרום-יסודי והיסודי. הוחל בבנייתה של מערכת חינוכית מאוחדת. חיפשנו הגדרות פדגוגיות מושכלות לפעילותנו המעשית. וכך, בדרכים שונות, אבל כולנו יחד – החל בגננות וכלה במנכ"ל הרשת – התמקדנו בלימוד מורשתו החינוכית של לב ויגוטסקי. גיבושה של השיטה הפדגוגית הכוללת השפיעה ישירות על עבודתם של המרכזים ושל גני הילדים שלנו. נערכו סמינרים והשתלמויות שונות. כתוצאה מהפעילות הזו, קבוצה של מחנכים ומתודיסטים בראשותה של אולגה אלטשול ז"ל גיבשה את התוכנית "פסגות" – תוכנית לחינוך התפתחותי לילדים בגיל הטרום בית-ספרי על בסיס משנתו של ויגוטסקי, שבה מרוכזים העקרונות הבסיסיים של התפיסה הפדגוגית הנהוגה בכל גני הילדים של רשת איגום.

מי שמשמש מנכ"ל הארגון מאז בדצמבר 2010 הוא קונסטנטין שווייביש, ממקימי הארגון בתחילת שנות ה-90 ומי שעמד בראשו בין 1995 ל-2001.

כיום איגום הנו ארגון של מורים עולים, אשר בהיותם אנשי מקצוע אמיתיים ובעלי אישיות כריזמטית, בחרו בדרך של בניית מערכת חינוכית משלהם. מטרתם הייתה והנה שילוב מוצלח של ילדים במערכת החינוך הישראלית והעולמית.

לדעת רבים מבין מנהלי המרכזים וגני הילדים, העידן הנוכחי הוא עידן של תמורות בעבודתם. ההורים של היום הם אותם ילדים שעלו עם הוריהם בשנות ה-90, סיימו בתי ספר בארץ ורבים מהם קיבלו כאן השכלה גבוהה. היום, היחסים "מורה – תלמיד – הורה" נבנים כבר בצורה שונה לגמרי מכפי שהיה לפני עשור. מבחינה מנטאלית, גם ההורים וגם הילדים כיום הנם הרבה יותר "ישראלים" מאשר "רוסים". עובה זו מציבה בפנינו אתגרים חדשים.

קשיים רבים היו במהלך הדרך; גם כיום ישנם קשיים, אבל אלה הם קשיים מסוג אחר. העידן הוא אחר, וכך גם האנשים. הגענו לתובנה מאוד חשובה כי החינוך הוא הדרך, בעוד שהמטרה היא האדם; הבנה כי כיום הדבר היקר מכול הוא יחסי אנוש. כולנו, מי שעובדים ברשת איגום מזה שנים רבות, בעצם אנשים מאושרים – כי אנחנו עושים דבר שאנחנו מבינים אותו, יכולים ורוצים לעשותו. אם בעבר עיקר מטרתנו הייתה פשוט לשרוד, להראות מי אנחנו ולהוכיח את יכולותינו, הרי שהיום הגיע הזמן להודיע שאנחנו לא רק קיימים על המפה אלא שאנחנו הכי טובים. היום אנחנו מציבים לעצמנו מטרות חדשות וגדולות יותר – וממשים אותן. אחרי שעברנו דרך קשה אך גם מוצלחת ופורייה כל כך, אנחנו מקווים שההמשך בוא יבוא...