שיטון 1

הולכת ומסתיימת עוד שנת לימודים – שנת 2017-2018. חניכי גני איגום יוצאים מכתליי הגן – מי לחופשת קיץ ומי לתמיד – עובר לגן חובה. ההורים שולחים את תגובותיהם על הטיפול בילדיהם בשנה שעברה ומספר מובאות ממכתבים מסוג זה אשר התקבלו בגן "שיטון" של איגום בקריית חיים ברצוננו להביא לידיעתכם.

כותבת גב' יוליה גנדלמן אשר לפני ארבע שנים רשמה לגננו את בתה עדן אז תינוקת בת חצי שנה: ,"דאגנו מאד – היננו הורים טריים, היה מדובר בילדתנו הראשונה והיא כל כך קטנה. הנני זוכרת עד היום מה אמרה אז מנהלת הגן אירינה גורמן: "יוליה, אל תפחדי. אנחנו נשמור על עדן הכי טוב שיש , נלמד אותה כל מה שצריך ,נלווה אותה גם בימים קלים וגם ביותר קשים ונהיה לה משפחה שניה!", וכך היה באמת. אין ספור פעמים בשנים האלו עדן חזרה מן הגן עם עיניים מזהירות, עם ספר חדש, עם ציור חדש, עם ריקוד חדש. שמענו על מקרים נוראים בגני ילדים עקב יחס חסר אחראיות ומצפון של המטפלות. איך זה יכול להיות?! אצלנו בגן דברים כאלה לא יכולים לקרות לעולם. באשר הגיע זמן לבחור לאיזה גן ילך אחיה הקטן של עדן לא הייתה לנו התלבטות כלל – כמובן לאותו גן בו גדלה אחותו הגדולה.

יחד עם עדן גנדלמן הגיע לגן יונתן יאסינקוב. "תולדות השירות" שלו זהה לאלה של עדן: מגיל שישה חודשים עד גן חובה. "הלכתי לעבודה כל התקופה הזאת בלב שלם – הייתי בטוחה כי ילדי בידיים נאמנות. הגננות בגן זה תמיד דאגו לא רק לילדים אלה גם לנו – ההורים. תמיד היו מוכנות לעזור בעצה ובמעשה", - מציינת במכתבה אלינו אמו של יונתן – ליובוב.

בדעתה על השפעת הגננות על המשפחה תומכת אלקס פולק שבנה היה גם בין חניכיו של גן "שיטון": "את קבלת השבת אנו עורכים בבית כפי שלימדה אותנו הגננת יוקה, בדיוק כפי שהיא עושה את זה בגן. הילד כאשר חוזר הביתה מן הגן מבקש ממני: "תכיני לי אוכל בדיוק כמו בגן". בני אומנם עובר לגן חובה אך אנו איננו נפרדים מגן איגום – הרי יש שם צהרון וחוגים למיניהם".