שיטון 3

אירועים לכבוד שבוע העלייה נפתחו אצלנו בכך שגננו נהפך לזמן מה לנמל תעופה. שמענו את קול המטוס המתקרב ואז הוא אכן נחת ישר על השטיח שלפנינו. התבוננו בגופו, בכנפיו, בתא הטייס. אז ירד מין המטוס שהביא עולים חדשים לישראל הנוסע הראשון – דובי מישקה (שזה למי שלא יודע יכול להיות גם שם נרדף לדובי וגם שם של בן אדם), כפי שמסופר בסיפורה של מירים צללזון "קשה להיות מישקה". הילדים צעקו לו "ברוך הבא" אך מישקה ידע בעברית רק מילה אחת – "שלום".

אז התברר שהוא אינו לבד – יחד איתו הגיעו חבריו – צ'בורשקה ותנין בשם גנה. הסברנו לגנה שבעברית הוא אינו "קרוקודיל" כפי שהוא קרוי ברוסית אלא "תנין" וגנה שר לנו שיר ידוע שלו, כמובן ברוסית. אנחנו מצדנו ניסינו לשיר אותו השיר בעברית ואולי לא תאמינו אך הצלחנו.

כדי לעזור למישקה להכיר את ישראל הכנו בשבילו תמונות – צילומים של נופי הארץ וחיברנו אותם על מפת הארץ במקומות שהנופים האלה אופייניים להם – הינה הים התיכון עם מימיו הכחולי המבהיקים בשמש, הינה ירושלים של זהב מעליה דגל ישראל וזה האוכל הישראלי המסורתי – פלפל בפיתה שניתן לקנות בכמעט כל פינה בכל עיר ועיירה בארץ.

וכעת מספר ומראה את סודותיו מישקה. זאת מטריושקה. ניתן לפרק אותה – ראשונה, שניה, שלישית ... כך אנו מכירים את סימני ההכר של הפולקלור הרוסי וגם דרך אגב מספרים סידוריים בעברית. – ראשונה, שניה וכך הלה עד השישית.
לאחר מכן דיקלם לנו מישקה את שיר הילדים הרוסי הנודע על הלפת – משוך בלפת. רגע, רגע, אבל סיפור דומה מאד יש לנו גם בעברית. הוא כתוב על ידי לווין קיפניס ונקרא "אליעזר והגזר".

היום הבא של שבוע העלייה היה יום הבישול עם התפריט הרוסי. הכנו ואכלנו מרק עם פילמנים (כיסונים) ובלינצ'ס, שתינו תה עם בייגלה. היה טעים מאד.

בגדול היה מעניין וחינוכי מאד. למדנו משהו על הוואי של הקהילה היהודית ברוסייה וגם על ישראל ארצנו ואף על יסודות החשבון.